תנועות לזכויות אדם במרוצת המאה ה-20 שינו את פני ההיסטוריה. חוב גדול לנו לכל אותם אמיצים שהעזו נגד כל הסיכויים וניצחו למען הדורות הבאים. לכן, כחלק משינוי המיתוג כלפי אנשים ברצף התקשורתי, המשרד לעניייני אוטיסטים מקדם את ההאשטאג #אוטיסט_זו_זכות כמושג עם משמעות חיובית וקריאה לפעולה.

לשיוויון

קל להפלות אוטיסטים. הם לא מפגינים ואין להם כח בקרב חברות היי טק או כנסת ישראל כדי להפעיל מנוף לחץ. בצה"ל הם מקבלים פרופיל 21 במשך 20 שנה ואיש אינו פוצה פה. נהפוך הוא, חלק גדול מהציבור, כולל ההורים, מקבל זאת בהבנה. כל תמיכה וצעד מבוצעים בידי עמותות. אז נכון, אוטיסט נשאר אוטיסט, אך אין מדובר בהסכמה לאפליה להשתלב כמו כולם בחברה. העובדה שהורים ואוטיסטים רבים בוחרים להסתיר את דבר האבחון, מתביישים לשתף בזהות שלהם, היא אות קלון לחברה בה הם חיים.

לכבוד

יחס מכבד זו הבנה כי כל דבר שנראה לכם פשוט, עבורו דורש הרבה יותר. זה יחס לשונה בצורת הדיבור או הביטוי, הכתיבה או הרצון בבחירה. יחס מכבד זה לפטור מתור, כלפי הצורך בויסות והצורך במרחב אישי. יחס מכבד זה לתת מקום לאלו שלא תמיד יודעים לדרוש את מקומם או שיתנו להם באופן טבעי. כבוד זה להכיר ברגישות שלו לרעש או לאור מסוים, זה לא להשתמש במילה אוטיזם ככינוי גנאי ולצאת מתוך הנחה שהוא פחות טוב מכם, זה לא לצעוק או לכעוס אם הוא עושה משהו שלכם נראה לא תקין וקודם כל לנסות להבין מה גרם לו.

לעצמאות

עבור אוטיסטים רבים עצמאות היא פעולה מרובת משימות שכל אחת מהן משולב לכיבוד יעד מבוצר. הם מתקשים לתכנן פעולות וכל דבר יכול להסיח את דעתם ולבלבל. אפילו נסיעה בתחבורה ציבורית יכולה להיות משימה בלתי עבירה. הם זקוקים לליווי ולסיוע, הם רוצים חשבון בנק, רוצה לקבל החלטות לבד, רוצה לעבוד ורוצים לבקר בכל מקום. לצד אלו יש שיכולים להתנהל בעצמאות וללא סיוע אך זו נשללת מהם בגלל דעות קדומות וחוסר סובלנות. עלינו להיאבק כי על כל הרשויות והעסקים, בין אם בחקיקה ובין אם בהוראות מנהליות, יחוייבו להסיר חסמים ולספק מגוון של אמצעים אשר יאפשרו לאנשים עם אוטיזם עצמאות מירבית. גם בתחבורה ציבורית.

לתעסוקה

אנשים עם מוגבלות ואוטיסטים בפרט זוכים לפחות הערכה ואמון בקרב מעסיקים ועמיתים, מתקשים הרבה יותר להתקבל למקום עבודה, מקבלים שכר נמוך יותר ואף ומפוטרים יותר. 55 אחוז שהשיבו לסקר שערכו קרן רודרמן וקרן אריסון ציינו כי הם מסתירים את היותם על הספקטרום כדי להימנע מאפליה. עבור מעסיקים רבים, מתן התאמות אינו דבר משתלם ואוטיסטים רבים מוצאים עצמם חסרי אונים ובחרדות בניסיון להתאים עצמם לדרישות. הפרדיגמה המקובלת סובלת מפטרנליזם כלפי האוטיסט תוך כפיה של ליווי ולא אחת, שיבוצו בתפקידים שאינם מתאימים לו. יש צורך בחשיבה על מודלים חדשים.

להשכלה

כאשר ראש מעבדת החדשנות באוניברסיטת תל-אביב, אדם בעל שישה תארים, מתבטא אודות מחקר הבוחן מה השתבש אצל אוטיסטים, יש לתהות באיזו מידה פרויקטים אחרים באקדמיה הם אכן מתוך רצון לסייע לאוטיסטים לרכוש השכלה, וכמה מהם נעשים לשם יחסי ציבור. אכן ישנן תוכניות בכל אחד מהמוסדות הרואיים לשבח על מאמצי היוזמים, אך אלו מעטות, מספר המתקבלים אליהן נמדד בעשרות בודדות מדי שנה והן סובלות מהיעדר סל שירותים מותאמים רחב ולרוב גם חובה לעמוד בתנאי הקבלה הרגלים. על מערכת השכלה נגישה עבור אנשים על הספקטרום להיות רציפה, משלב בית-הספר ועד הקבלה לתעסוקה, לאלו המבקשים זאת, תוך הקצאת משאבים רבים יותר ופיתוח רשתות תמיכה ממשיות ודיגטליות. על מערכת ההשכלה לבצע חשיבה מחדש.

לאהבה

אנשים על הספקטרום נדרשים למאמץ בהתמודדות עם סיטואציות יום יומיות, אך תקשורת "חמה" דוגמת דייטינג וזוגיות טומנת בחובה מורכבות רבה הרבה יותר. היקף ההכשרה והמודעות נמוך, ההזדמנויות למצוא אהבה בודדות ואל אלו נלווים החרדות מדחיה וקושי להתמודד עם רציפות הקשר. אוטיסטים רוצים לאהוב וזקוקים לאהבה כמו כל אדם אחר והדרך להתמודד היא הרבה מעבר להעלאת המודעות, כי אם בניית מסגרות שיאפשרו הזדמנות להיכרויות בצורה בטוחה ופתרון קשיים במידת הצורך.

לייצוג

רבות מדובר על סינגור עצמי בקרב אנשים על הספקטרום. אלו דוגלים בתמה "אנשים קודם" (People first) הרואה במוגבלות משנית להיותם אנשים וכנגד התפיסה השלטת כי יש להקשיב לאנשי מקצוע ומטפלים לפני שמקשיבים בהם עוסק הדיון - אלו המוגדרים "בעלי מוגבלויות". חרף זאת, מרבית הועדות והדיונים הנערכים אודות אנשים עם מוגבלות מתקיימים ללא ייצוג או כמס שפתיים. קל מאוד לדחוק את האוטיסטים החוצה משום היעדר התאגדות וייצוג נבחר של החברה האוטיסטית. היבט נוסף של ייצוג הוא בפני ערכאות וועדות, אשר בפניהן האוטיסט לעיתים קרובות מוצא עצמו ללא כלים להתמודדות.