מה נציע

אנו רוצים לפתח יוזמות קהילתיות שיחברו בין אוטיסטים לבין עצמם ובינם לבין החברה, להדגיש עד כמה האוטיסט יכול לתרום, בדרכו הוא, לחברה בה הוא חי, לתרבות ולכלכלה.

אנו שואפים לייצג את כלל החברה האוטיסטית, לקדם את מעמדה החוקי, המשפטי והחברתי ולהפכה לחלק אינטגרלי, שווה זכויות בחברה הישראלית, על רבדיה

ייצוג וסיוע משפטי

אוטיסטים רבים חווים אפליה לצד חוסר הבנה ויכולת לייצג את עצמם בפני רשויות החוק, שלא תמיד מבינות אותן. חוק מנגישי צדק מספק מענה צר מאוד של תיווך המידע והבנת משמעות ההליכים, אך אינו מספק מענה לנפגעי עבירה, לכאלו שנוצלו בידי מעסיקים, לכאלו שחוו בריונות. בנוסף לכך, יש חוסר במענה של קוו סיוע לאוטיסטים במצוקה או שחוו אירוע ואינם יודעים כיצד להתמודד מולו. אוטיסטים רבים אינם עשירים ולכן אין בידם יכולת לקבל סיוע, בעוד הסיוע המשפטי הממשלתי אינו ערוך להתמודד עם אנשים על הספקטרום, תקציבו דל והנושאים בהם הוא מטפל, אף הם, ממוקדים מאוד.

שיפור תדמיתה הציבורית של החברה האוטיסטית.

מאות הורים מסתירים מהילד את האבחון, הם רוצים "שיהיה כמו כולם". מאות אוטיסטים מתגייסים לצה"ל בלי לדווח, כדי להשתלב "כמו כולם". ההסתרה, הבושה של הורים מפני ההודאה והחשיפה, הבושה של אוטיסטים רבים להצהיר על היותם כאלו, גורמים לאנשים אחרים והורים שקיבלו בשורה להבין שיש מה להסתיר, שאוטיזם זה לא דבר טוב. חרף כל הפעילות, מצב זה נשאר. עלינו לתקן אותו ולשנות את המיתוג של אוטיסטים באמצעות פעילויות בכל המגזרים.

סיוע למסגרות חינוך והשכלה גבוהה לקדם תלמידים על הספקטרום האוטיסטי.

נכון, יש מעל 20 אלף תלמידים עם אוטיזם בבתי הספר, נכון, יש גם 400 כיתות תקשורת, וכן, יש מאות סטודנטים עם אוטיזם במוסדות להשכלה. ובכל זאת, מסגרות אלו זקוקות להרבה סיוע ותמיכה, התלמידים על הספקטרום אינם מיוצגים כי אם הוריהם, וצרכיהם, נקודת מבטם על העולם, לרוב לא באה לידי ביטוי. הורים רבים מסתירים את האבחון מהילד, אפילו הסייעת נבלעת בתוך המרחב פן יחשדו שהיא פה בשבילו.

סיוע למקומות עבודה ולתעשיות עתירות ידע בפרט בהעסקת עובדים עם אוטיזם.

אחת מן הבעיות הקשות ביותר של בוגרים הספקטרום, השתלבות בתעסוקה, הכשרה מקצועית, התמדה, תיווך, מניעת חיכוכים, התאמת הסביבה והמסרים האודיו-ויזואלים. לפעמים הם צריכים להיות ממש פשוטים, אבל כשאין win win אז הכל נופל. אוטיסטים חשופים לניצול כלכלי, ולא רק, הם חלשים חברתית וקל לרמוס אותם, קל לדחוק אותם החוצה. הם לא תמיד מבינים את המצופה מהם, לרוב מצויים בחרדה פן ידחו אותם. סוגיה הוספת היא קידום פעילות תעסוקתית עצמאית באמצעות הקלות מול רשות המיסים וסיוע לאלו שרוצים להיות עצמאיים ולהגיע לכמה שיותר לקוחות אפשריים.

ליווי, סיוע ופתרונות דיור מותאמים לכל מי שנמצא על הרצף.

פתרונות הדיור לאנשים המוגדרים עם מוגבלות לרוב מתבצעת במסגרת מכרזים ותוכניות של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. אלו מצומצמים ומחייבים מסגרת נוקשה מתוך תפיסה שיקומית. הוסטלים במתכונתם סובלים מהזנחה שמקורה במדיניות ממשלתית שגויה הדורשת חברות ניהול כתנאי לתקצוב במקום תמיכה ישירה באדם עם מוגבלות. עבור אוטיסטים החותרים לתפקוד עצמאי קיימת בעיה של איתור דיור, החל משלב אפיון הצרכים, מענה לרגישות סנסורית והתארגנות מול הסביבה.

אנו דורשים פתרונות דיור המקדמים עצמאות של אנשים על הספקטרום, החל מדיור קהילתי ועד הקמת מערך אשר יוכל לסייע בהשכרת דיור עצמאי בכל מקום בארץ בהתאם לאפיון הצרכים הפרטני, עם תיווך מול בעלי הנכסים, משרדי הממשלה והרשות המקומית ובמידת הצורך גם השגחה וליווי רציף.

טיפוח התרבות והאמנות באמצעות סיוע ליוצרים על הספקטרום והפקת אירועים.

לאוטיסטים יש רגישות גבוה מאוד לאסתטיקה, לויזואלי ולמוזיקלי, הם יכולים לקפוץ לכל צליל או לשקול אל תוך רוגע סטואי, הם שמים לב לכל שינוי קטן בתמונה, הם ישימו לב לכל שינוי קטן ביחס כלפיהם ויתרעו או יצהלו משמחה. לכן אוטיסטית רבים עוסקים באומנות, הם מוכשרים, בעלי ראיית עולם מיוחדת ומשוחררת ממוסכמות, אך לצד זאת, הם מתקשים לפרוץ קדימה. הם זקוקים להרבה יותר עזרה כדי להתארגן. בשביל זה אנחנו נהיה פה עבורם, בהקמת פלטפורמות חדשות, ביצירת שיתופי פעולה, בקרנות תמיכה ועוד.

פתרונות טיפוליים גם אחרי גיל 21.

הידעתם, אחרי גיל 18 ושלושה חודשים הצעיר עם אוטיזם מפסיק לקבל את זכויותיו לפטור מעמידה מתור ותו חניה לנכה. לאחר מכן הוא "לא אוטיסט" יותר ונדרש לעבור מסכת חדשה של זכאות. אחרי גיל 21, במידה והוא נשאר במערכת החינוך עד גיל זה, המסגרת נאבדת והוא ברשות עצמו. החל מגיל 18 האדם על הרצף מאבד כל זכאות לפתרונות כרכיבה טיפולית. על המדינה להכיר בכך שאוטיזם לא נעלם בשום גיל וההתמודדות עם האתגרים לא נעלמים אף הם. לכן עלינו לפעול בכל המישורים כדי שהזכאות ואחריות המדינה אף הן לא תעלמנה.

למנוע מאוטיסטים להתבייש בעצמם, בזהות שלהם ובמי שהם, כך שיוכלו לייצג את עצמם בצורה ברורה בלא דעות קדומות, אפליה או הפחתה מערכם ובסיכוייהם להתקבל לעבודה. רק כך אנו מאמינים, יתייחס הממסד אחרת גם לאוטיסטים השוהים במוסדות, יתייחסו בכבוד לאוטיסטים ויקימו עבורם מסגרות דיור ייחודיות אשר נתנו יעוד וערך לחייהם, תוך גילוי מעורבות מעמיקה של אזרחי המדינה.